אז הבלוג שלי מתחיל מהאמצע, כי יש לי כמה נטיות שאני אוהבת ובוודאי ישתקפו כאן - הראשונה היא היעדר כרונולוגיה מכוון. חבר קרא לי היום גאון מפוזר. חלקתי עליו כיוון שאני רחוקה מלהיות גאון, יש לי שנים אחים כאלה וכילדת סנדוויץ עסקתי בעיקר בחיבוק הקצוות במקום ביותר מידיי התעסקות בענייני ידע ובעניין הפיזור, הוא מכוון, הוא קורה כשזה נוח לי ואני יודעת לסדר את הדברים בדרכי. הנטייה השנייה היא להתעלם מסימני פיסוק וניקוד בעיקר בכתיבת שירים. למה? כי זה קשור בנטייה נוספת שלי, יציאה מתבניות. מי אמר ששירים חייבים ניקוד? שפת הקודש נכון, אבל זה פחות בשבילי גם מסיבות יצירתיות. אדבר על זה בהמשך כשאשתף על תהליכי כתיבת שירי המשוטט.
את הבלוג החלטתי לכתוב בעיקר כדי לשתף ביחסיי עם הבינה המלאכותית באמצעותה אני יוצרת תמונות שחיו שנים בדמיוני ועכשיו מקבלות קביים אמיתיות כדי ללכת. ציירת אני לא. אגב, שני אחיי הגאונים כן וגם הוריי מסתבר - כולם ציירים.
אני טובה במילים. מאוד טובה במילים. מה 7 באוקטובר החלטתי שאני יוצאת לדרך חדשה ועושה כל שביכולתי לזקק כל מילה שלי למהות שלי - אהבה. לאהוב בלי תנאים, לאהוב בחינם, גם את זה שצועק בכביש, קשה לו, אחרת לא היה צועק. אני יודעת, כי שנים צעקתי...
הנה, הפיזור לכאורה, אבל זה מכוון כי אני יודעת שיש לי מגוון רב לתת לקוראיי וכל אלה הם למעשה רמזים שאני שוזרת לבאות.
בקיצור, מילים.
מילים מול הבינה המלאכותית זה לא כזה קל כמו שאתם חושבים, בטח לא כשאתם מנסים להסביר מה היה החלום בדמיונכם, והרי חלום הוא חוויה מלאת תחושות, תנועה, תדרים ואיך מעבירים את זה לאינטליגנציה מלאכותית?
איך? היא לאט לאט לומדת את כוונתך. ודרך זה אתה לומד לדייק בעצמך את כוונתך.
יש בזה משהו מרהיב, מעין יחסים עם הבינה.
אני זוכרת שטלי (אפל , יוצרת ומנחה ב AI) אמרה לי יום אחד "כל הלילה דיברתי עם הבינה" וצחקנו. כי זה אכן שיח. לא כמו עם chatgpt אלא שיח שלוקח אותך פנימה להסביר מה כוונתך העמוקה ביותר, ולדייק ולדייק ולדייק.
הנטייה לדייק היא באמת משפחתית, ואפילו אני, הסנדוויץ' נדבקתי בה.
אז הנה כמה תמונות לשטוף את העיניים עם מה שהבינה מחוללת ביני לבין עצמי. הפעם לא עוף החול, שקשור בשירי המשוטט שלי, ולא כל הקונספט מאחוריו דווקא, אלא הסצינה שקדמה לו, הסצינה עם המכשפה, מאותו חלום שהוספתי לספר הביכורים שלי, שחלמתי בגיל 3 ומעולם לא שכחתי, והנה משהו מעניין שנולד מתוך החקר של החלום והלך רחוק עם הדמיון.
אז מכאן החלה דינמיקה מעניינת של חקר מכשפות, פטריות, מאורות, עורבים ועוד כל מיני בעלי חיים שמשום מה העולם רואה אותם באור שלילי.
וגם אני. שנים חשבתי שהמכשפה שניסתה לדחוף אותי בגיל 3 מהסולם היא למעשה כמו בכל ה"סיפורים" מכשפה רעה, היחסים עם הבינה לימדו אותי פרשנות חדשה של החלום. אותה מכשפה לכאורה זרקה אותי אל סצינת הים, שם פגשתי את הנשר ויחד התעופפנו מכאן לאנשהו. ואז החל מסע החיים. ואני מודה עליו.
ההבנות האלה מדהימות. קצרה היריעה מלספר כאן את רמות התפעמותי מהפרשנות החדשה לסצינה ובכלל מה שנהיה מעוף החול... אולי אוותר על לשחרר אותו מעול הנצח. אולי טוב לו ככה. ומי אני בכלל שבאה לשחרר מישהו בעודי עסוקה די בלהמשיך בשחרור העצמי הפרטי שלי...
בברכת בשורות טובות לרוב
ושיהיה לנו טוב ועוד יותר טוב,
גל
